הבוגרים שלנו:

היי, שמי נוי אני בת 19 וחצי ולא מזמן התגייסתי. למה רק עכשיו אתם בטח שואלים ?
אז ככה, בשנה האחרונה חוויתי את הדבר המשמעותי בחיי עד כה. שנת מכינה קדם צבאית.
במהלך התיכון למדתי בבית הספר בויאר שבירושלים. כמנהג בית הספר בשנת השמינית מציגים בפנינו אפשרויות רבות לשנה שלאחר התיכון. לא כל כך הבנתי מה זה אומר מכינה או ש״ש (הבכורה בבית...). למרות אי הידיעה משהו ברעיון של מכינה קסם לי.
ביקרתי במספר מכינות שעניינו אותי יותר, ויש שפחות. לבסוף הצטרפתי למשפחת מלח הארץ. אף אחד לא חשב עד כמה הבחירה הזו היתה נכונה והיוותה אבן דרך משמעותית בחיי.
לשנת המכינה הגעתי עם מעט חששות בעיקר מהעובדה שהקבוצה מורכבת רק מבנות ועד אז לא יצא לי להיות בהרכב שכזה.
במהלך השנה עברתי תהליך משמעותי ומעצים עם עצמי ועם חברותי למכינה. למדנו המון על עצמנו- ובכלל, שאלנו ונשאלנו שאלות קשות, עמדנו מול אתגרים פיזיים ומנטליים שאילצו אותנו להתמודד ולהתעמת על בסיס יומי עם עצמנו ועם החשיבה שלנו.
נדרשנו לבחון ולבדוק את הגבולות שלנו - הפיזיים המנטליים והערכיים, מתוך למידה וחשיבה על הכלל ועל הפרט במארג יוצא דופן.
התהליך אילץ אותי להתמודד ולעשות חשיבה על מה אני יודעת עד היום ומה מכאן ואילך.
אודה על האמת, שנת המכינה אינה שנה רק של כיף, היא שנה מאוד מאתגרת, קשה ודורשת ריכוז של יכולות וכוחות מעצמי ומהסביבה הקרובה אלי.
התנסנו בחוויות קשות ובחוויות יותר נעימות. מסך כל העשייה והלמידה הרגשתי באופן אישי שאני עוברת תהליך שינוי מהותי שילווה אותי עד סוף ימיי.
אחד התהליכים העוצמתיים ביותר שאני יכולה לומר בצורה נוקבת שקרו לי במהלך שנת המכינה היה ללמוד לפרוץ את הגבולות של עצמי על בסיס קבוע. למדתי שאם אין דרך עלי לסלול אותה.
הבנתי שעלי לשחרר מהלקסיקון את המשפט ״אני לא מסוגלת״ על כל היבטיו. היום אני יודעת שרמת המסוגלות שלי (וגם שלכם ! )מאוד גבוהה,
והתהליך שעברתי במכינה הוציא את הכל מהכוח אל הפועל.
כאמור, התגייסתי לפני חודש ואני מסוגלת להסתכל באופן מחויך על מה שהצבא הציב בפני עד כה.
במבט לאחור לא הייתי מוותרת על אף רגע קשה ככל שהיה, שחוויתי במכינה. היום אני יכולה להגיד בביטחה שעיצבתי לעצמי עמוד שידרה פנימי- עוגן חזק מנטלי מכל הקשיים והתהליכים המופלאים שעברתי במכינה.
המכינה כוללת לימוד, אקטיביזם חברתי, פיתוח היכולת להכיל, לקבל ולאהוב את השונה והאחר, לדעת את השונה והאחר ולהבין את מורכבות החברה בארצנו, והחיים בכלל. בסופו של דבר הבנתי שגם אני ״שונה״ מאחרים והשונות שלי היא מה שמייחדת אותי כאדם על הכדור הזה, כפי שאני רוצה שיקבלו אותי כך גם עליי לקבל את סביבתי.
מכינת מלח הארץ היא אחת המכינות שחרטה על דיגלה את נושא הכרת האחר והשונה, קבלתו כפי שהוא, ולימדה אותי לכבד גם אם אני לא מסכימה (ושזה בסדר לא להסכים על הכל...). הבנה זו נכונה לכל דבר בחיים ברמה האישית, פרטית, חברית וברמה לאומית- שלנו כעם ובחברה שמתעצבת בכל רגע.
אחרי כל הדברים הנפלאים האלו שהרווחתי, הרווחתי את החשוב מכל- חברות לחיים שיחד עברנו את התהליך המדהים והמעצים הזה, חברות שהחברות איתן צמחה מתוך שותפות לדרך ותהליך מדהימים.
בהזדמנות זו אני רוצה להודות למכינה על שאיפשרה לנו את כל הטוב הזה.
אני מוצאת לנכון לשתף אתכם בחוויה האישית שלי מתוך שאני חושבת שזו זכות עצמה לקחת חלק בפרויקט כזה- הן בהבט האישי והן בהבט החברתי.