הבוגרים שלנו:

דרך משמעותית להכיר את ייחודיות המכינה היא כמובן באמצעות הבוגרים שלנו.

הסיפורים האישיים, חוויות המכינה, התובנות העמוקות והשירות הצבאי…

כולם גורמים לנו להתרגש, להתמוגג ולהתמלא גאווה.

מוזמנים להכיר את מלח הארץ:

יגאל-לאייהו2

טוב אז אם אני כבר מספר אז אני אספר מהתחלה. כשסיימתי ללמוד חשבתי לעצמי מה אני אעשה עכשיו, להתגייס ישר זה נראה לי מטורף מדי, אז החלטתי שאני רוצה לדחות את הגיוס ולעשות עם עצמי משהו.
החלטתי שאני רוצה לעשות מכינה, מכינה קדם צבאית, השם נשמע מפוצץ בואו אני אספר לכם סוד קטן זה הרבה יותר משזה נשמע!
חיפשתי ואז מצאתי איפה המכינה שהכי מתאימה לי.
קיבוץ עין גדי מכירים? ליד ים המלח, שם מצאתי אותה מכינת "מלח הארץ" שם הייתה ממוקמת המכינה.
עברתי שם שנה מטורפת שנה שקשה להסביר במילים, אבל אני בכל זאת אנסה.
מכינה: שנה מלמדת, מעצימה, שנה שגורמת לנערים לפתוח ת'ראש, לפעול מהשכל ולא על אוטומט, לראות דברים בצורה שונה.
המכינה שלי מיוחדת.
הטרוגנית מקבלת את כולם, יש שם והיו שם את כל סוגי אנשים שתחשבו.
השנה הזאת פיתחה אותי, חיזקה אותי פיזית ונפשית לימדה אותי איך לקבל את האחר ומה היא עזרה לזולת, היינו עושים טיולים בלי סוף עם תיקים של 20 קילו על הגב טיולים של שבוע שלם סוחבים הכל! מים, בגדים וכשצריך גם את החבר שלך על אלונקה.
דמיינו לכם מה זה לסיים שבוע כזה אינטנסיבי איזו הרגשה אתם מרגישים אני הרגשתי משפחה ידעתי שיש איתי אנשים שישמרו עליי ויהיו איתי בכל רגע נתון , ולהיות בהרגשה כזאת גרמה לי לאושר.
למדתי איך זה לחיות בקבוצה , מה זה לתת מעצמך בשביל האחר אם זה לוותר על פרוסת לחם בשטח בשביל החבר, אם חסר לו משהו לתת מבלי לחשוב פעמיים, אם זה לרוץ עם חבר כל יום כדי לשפר לו את הכושר כי הוא רוצה להגיע למקום טוב בצבא.
לומדים על הצבא, ועל המדינה היפה והמדהימה שלנו דרך הרגלים.
היה הרבה תוכן שלא היה קשור לצבא.
שיעורי פילוסופיה, מגדר, ערכים, מידות האדם וכו'...
לי אישית השיעורים האלה גרמו לחשוב ולהסתכל על דברים בצורה שונה ולהגיד וואו איך לא חשבתי על זה ככה לפני השיעור.
בנוסף הייתה לי התנדבות פעם בשבוע, הייתי מתנדב בבית ספר שלומדים בו מלא פליטים לדוגמא סודנים, ארתראים והיו גם ישראלים בדיוק כמונו.
כל שבוע שם גרם לי להרגיש שאני עושה את המעשה הכי נכון שאני יכול, כי איזו הרגשה טובה זאת שילד מגיע אלייך בסוף יום ואומר לך: "אל תלך תישאר איתי עוד קצת" או "בבקשה תבוא שבוע הבא" מה זה אם לא אושר / הרגשה הכי טובה בעולם.
למדתי הרבה על עצמי וגיליתי צדדים שונים שלא ראיתי, המכינה נתנה לי הרבה יותר ממה שציפיתי לקבל.
ובכך רציתי לתרום לה חזרה, אחרי השנה המטורפת החלטתי להישאר עוד חצי שנה כמלווה בוגר למחזור שאחרי, להיות הדמות הזאת שתמיד אפשר לבוא ולהגיד לה מה שרוצים לפתוח ת'לב או סתם לשבת ולצחוק.

היום אני חייל, משרת בחיל ההנדסה הקרבית.
חייל שפורץ דרכים וסלול מסלולים לשאר הלוחמים. נמצא כרגע בקורס מכים, לומד מתאמן ומפוצץ הרבה מטענים.
אני מאמין שדרך פיקוד זאת המציאות שאתה רוצה לראות בעתיד.

אז אם אתם מכירים מישהו שיש לו את האפשרות לחוות את החוויה תציעו לו את זה.
אני הייתי ממליץ לכל אחד לעשות מכינה כי באמת זה היה שווה כל רגע ורגע.
מכינה, זה משהו שאי אפשר להסביר במילים, צריך לבוא, לראות, להרגיש ואז קורה הקסם לבד, אתה פשוט מתאהב.

 

יגאל לאייהו

בוגר מכינת מלח הארץ

בר-לזימי2

קוראים לי בר לזימי, במהלך שנת המכינה נחשפתי להרבה סוגי אנשים שלא חשבתי בחיים שאצליח להתחבר אליהם, ביניהם בלט ישראל, בחור שקט שבא מבית חרדי אדוק, ולמרות זאת הוא הפך לחברי הטוב ביותר לשנה הזאת ולחיים, ישראל בחר להמשיך את שנת המכינה לעוד חצי שנה בקיבוץ קליה ואני דווקא מיהרתי להתגייס כי "לא בא לי להתגייס כשכל השנתון שלי ישתחרר" התגייסתי לחטיבת הצנחנים גדוד 890, ישראל התגייס שני מחזורים אחריי (צעיר) גם לחטיבה ובילה 8 חודשים בבאח בטירונות ובאימון מתקדם בזמן שאני עשיתי אימון קיץ וקו חברון, במשך כל הנתק שמרנו על קשר לא רציף, והיום יצא שיצאנו לפשיטה כאותו צוות, מה שלא דמיינתי שיקרה.
אמרו לי בתחילת המכינה שחברים מהמכינה זה חברים לחיים, והיום כל כך ראיתי את זה קורה, כשהחיים שלך תלויים בחיילים שבצוות שלך אין אחד שאסמוך עליו יותר מאשר מישהו שהתחנך במכינת מלח הארץ, כי עליו אני יכול לסמוך לאחריות ומנהיגות שרוכשים במכינה.

בר לזימי

בוגר מכינת מלח הארץ

עומר דורי

אהלן חברים,
במהלך התיכון, כשכולם החלו לרחרח סביב השירות הצבאי, לי היו תחומי עיסוק קצת אחרים. לא פקדתי רבות את בית הספר, וכששאלו אותי איפה תרצה לשרת ? עניתי: ״קרבי, יחידה מיוחדת, בדוק!״. ובכן, לא כל כך ידעתי מה זה אומר, ובטח שלא הייתי מוכן לזה אבל זאת הייתה התשובה הקבועה. בכיתה יב׳ מצאתי עצמי מגיע ליום פתוח במכינה בטעות, דרך חבר מחזור מעליי ששיווק לי את היום הפתוח כ״יומיים להבריז מבית הספר״. קניתי. לאחר היומיים שעברתי בקיבוץ מיד יכולתי להגיד שהתאהבתי במקום. לא דיברה אליי ש״ש ומכינה הייתה מושג לא מוכר. למרות זאת, ולמרות שלא ראיתי אף מקום אחר, החלטתי שאני הולך על זה. התחלתי את שנת המכינה עם הרבה חששות שהתפוגגו מהר מאוד. נוצרה לה משפחה שנייה בשבילי. במהלך השנה למדנו להכיר, לכבד, להעריך, ובעיקר למדנו אחד מהשני. שנה של פיתוח פיזי, מנטלי וערכי שלקחו את התיכוניסט שהגיע לראשונה לעין גדי והפכו אותו לגבר בסוף השנה. המכינה לא הותירה לי ברירה אלא לפתח עצמאות רבה, דחפה אותי לאימונים והכנה לגיבושים השונים, וגרמה לי לשאול את חבריי ואת עצמי שאלות קשות, שאלות שלימדו אותי רבות. אני יכול לומר היום בדיעבד בלב שלם ששנת המכינה גברה על תקופת התיכון, מסלול ההכשרה הצבאית, בה״ד 1 ובעצם נחשבת אצלי כמשמעותית בחיי.

עומר דורי

בן 23 מעמק חפר בוגר מכינת מלח הארץ

נוי

היי, שמי נוי אני בת 19 וחצי ולא מזמן התגייסתי. למה רק עכשיו אתם בטח שואלים ?
אז ככה, בשנה האחרונה חוויתי את הדבר המשמעותי בחיי עד כה. שנת מכינה קדם צבאית.
במהלך התיכון למדתי בבית הספר בויאר שבירושלים. כמנהג בית הספר בשנת השמינית מציגים בפנינו אפשרויות רבות לשנה שלאחר התיכון. לא כל כך הבנתי מה זה אומר מכינה או ש״ש (הבכורה בבית...). למרות אי הידיעה משהו ברעיון של מכינה קסם לי.
ביקרתי במספר מכינות שעניינו אותי יותר, ויש שפחות. לבסוף הצטרפתי למשפחת מלח הארץ. אף אחד לא חשב עד כמה הבחירה הזו היתה נכונה והיוותה אבן דרך משמעותית בחיי.
לשנת המכינה הגעתי עם מעט חששות בעיקר מהעובדה שהקבוצה מורכבת רק מבנות ועד אז לא יצא לי להיות בהרכב שכזה.
במהלך השנה עברתי תהליך משמעותי ומעצים עם עצמי ועם חברותי למכינה. למדנו המון על עצמנו- ובכלל, שאלנו ונשאלנו שאלות קשות, עמדנו מול אתגרים פיזיים ומנטליים שאילצו אותנו להתמודד ולהתעמת על בסיס יומי עם עצמנו ועם החשיבה שלנו.
נדרשנו לבחון ולבדוק את הגבולות שלנו - הפיזיים המנטליים והערכיים, מתוך למידה וחשיבה על הכלל ועל הפרט במארג יוצא דופן.
התהליך אילץ אותי להתמודד ולעשות חשיבה על מה אני יודעת עד היום ומה מכאן ואילך.
אודה על האמת, שנת המכינה אינה שנה רק של כיף, היא שנה מאוד מאתגרת, קשה ודורשת ריכוז של יכולות וכוחות מעצמי ומהסביבה הקרובה אלי.
התנסנו בחוויות קשות ובחוויות יותר נעימות. מסך כל העשייה והלמידה הרגשתי באופן אישי שאני עוברת תהליך שינוי מהותי שילווה אותי עד סוף ימיי.
אחד התהליכים העוצמתיים ביותר שאני יכולה לומר בצורה נוקבת שקרו לי במהלך שנת המכינה היה ללמוד לפרוץ את הגבולות של עצמי על בסיס קבוע. למדתי שאם אין דרך עלי לסלול אותה.
הבנתי שעלי לשחרר מהלקסיקון את המשפט ״אני לא מסוגלת״ על כל היבטיו. היום אני יודעת שרמת המסוגלות שלי (וגם שלכם ! )מאוד גבוהה,
והתהליך שעברתי במכינה הוציא את הכל מהכוח אל הפועל.
כאמור, התגייסתי לפני חודש ואני מסוגלת להסתכל באופן מחויך על מה שהצבא הציב בפני עד כה.
במבט לאחור לא הייתי מוותרת על אף רגע קשה ככל שהיה, שחוויתי במכינה. היום אני יכולה להגיד בביטחה שעיצבתי לעצמי עמוד שידרה פנימי- עוגן חזק מנטלי מכל הקשיים והתהליכים המופלאים שעברתי במכינה.
המכינה כוללת לימוד, אקטיביזם חברתי, פיתוח היכולת להכיל, לקבל ולאהוב את השונה והאחר, לדעת את השונה והאחר ולהבין את מורכבות החברה בארצנו, והחיים בכלל. בסופו של דבר הבנתי שגם אני ״שונה״ מאחרים והשונות שלי היא מה שמייחדת אותי כאדם על הכדור הזה, כפי שאני רוצה שיקבלו אותי כך גם עליי לקבל את סביבתי.
מכינת מלח הארץ היא אחת המכינות שחרטה על דיגלה את נושא הכרת האחר והשונה, קבלתו כפי שהוא, ולימדה אותי לכבד גם אם אני לא מסכימה (ושזה בסדר לא להסכים על הכל...). הבנה זו נכונה לכל דבר בחיים ברמה האישית, פרטית, חברית וברמה לאומית- שלנו כעם ובחברה שמתעצבת בכל רגע.
אחרי כל הדברים הנפלאים האלו שהרווחתי, הרווחתי את החשוב מכל- חברות לחיים שיחד עברנו את התהליך המדהים והמעצים הזה, חברות שהחברות איתן צמחה מתוך שותפות לדרך ותהליך מדהימים.
בהזדמנות זו אני רוצה להודות למכינה על שאיפשרה לנו את כל הטוב הזה.
אני מוצאת לנכון לשתף אתכם בחוויה האישית שלי מתוך שאני חושבת שזו זכות עצמה לקחת חלק בפרויקט כזה- הן בהבט האישי והן בהבט החברתי.

נוי

בת 19 וחצי בוגרת מכינת מלח הארץ

.
לפני המכינה היה לי קושי רב להתגייס לצבא. הייתי מוגדר כנוער בסיכון, היה לי עבר פלילי והייתי במוסד סגור כשנה. לאחר תהליך ארוך הגעתי להבנה שאני רוצה לשרת ולתרום את חלקי ולהרגיש חלק מהחברה. כשהגעתי ליום פתוח ישר התאהבתי במכינה. החיבור שהיה בקבוצה שהיתה כל כך מגוונת והיופי של הקיבוץ קנו אותי. המכינה הראתה לי שאני יכול להיות הרבה יותר ממה שהאמנתי, למדתי על עצמי המון והתפתחתי פיזית ערכית ומנטלית. הכרתי חברים טובים שלא האמנתי בחיים שאתחבר אליהם לעומת חברים שהיו לי פעם שלכל אחד היה תיק אחד במשטרה לפחות. גם בקשר עם הצבא המכינה ליוותה אותי ולקראת סוף המכינה הצלחתי לבטל את הפטור. התגייסתי לחיל שריון שם התאהבתי בחיל, בכוח של הטנק ושל האדם בתוכו. היום בדיוק אני מתחיל את המחזור השני שלי כמפקד טירונים, תפקיד שממלא אותי ואני חושב שאני עושה אותו בצורה טובה. לכל מי ששואל אני תמיד אומר לו ״תעשה מכינה זו חוויה מטורפת"

מיכאל קנון

בן 21 מירושלים מחזור ט' מכינת מלח הארץ

קהילת הבוגרים

בוגרי ובוגרות המכינה יוצאים לשירות צבאי שמציב אותם בהתמודדות קיצונית עם קשיים ואתגרים וגם אחריו, ביציאה לאזרחות, ישנה חזרה לנקודת ההתחלה שלעיתים מדגישה את הפערים בחברה. 

עשר השנים מתום המכינה קדימה, הן שנים משמעותיות בקבלת החלטות ובחירת דרך חיים ורכזת הבוגרים יחד עם צוות מלווים/וות ועם הבוגרים עצמם ייצרו קהילה שתאפשר חיבור, תמיכה, ליווי וצמיחה לבוגרים ותפעל להמשך קידום והטמעת החזון של עמותת מלח הארץ – קידום לדרך חיים מודעת, לעבודה והקשבה פנימית, קבלת האחר והשונה, קידום לחברה מגוונת וצמצום פערים, קידום לחיים של עשייה ואחריות חברתית. 

*הבוגרים שותפים פעילים בהתבוננות, בקבלת ההחלטות וביצוע הפעולות שנוגעות אליהם. הקהילה היא מרחב לפעילויות, המסרים של המכינה הם מתמשכים ולא נקודתיים ונמשיך ללוות את הבוגרים בתהליך האישי שלהם. 

*יצירת קהילה – יצירת קשרים ויחסים בין חברי הקהילה. עצם היותם כקהילה מחזקת אותם ומשפרת איכות חיים. 

*הבוגרים שליחים בחברה ופועלים לקידום קבלת האחר וקידום הקשבה וגיוון חברתי. 

קהילת הבוגרים של המכינה מונה כ-400 בוגרים.

בנים:

  • מחזור א' –  19 בוגרים, מדריך – נסי אנג'ל.
  • מחזור ב' –  31 בוגרים, צוות הדרכה – צורית שטרן, נסי אנג'ל ושי אייל.
  • מחזור ג' –  32 בוגרים, צוות הדרכה – גלי קוצר וגבי נגל.
  • מחזור ד' –  33 בוגרים, צוות הדרכה – קדם מוסל ותמר גובזנסקי.
  • מחזור ה' –  33 בוגרים, צוות הדרכה – רועי מיימון, דניאל דור וגל בוארון.
  • מחזור ו' –  30 בוגרים, צוות הדרכה – שלמה ביצ'ה, אופיר לבנקופף ונופר ג'ורג'.
  • מחזור ז' שלוחת בנים – 29 בוגרים, צוות הדרכה – שלמה ביצ׳ה, אופיר לבנקופף ונופר ג׳ורג׳.       
  • מחזור ח׳ שלוחת בנים – 40 בוגרים, צוות הדרכה – אליקים דהן, רחלי לוי וניצן שמש.      
  • מחזור ט׳ שלוחת הבנים – 37 בוגרים, צוות הדרכה – אוראל גבריאלי, תום וולך ושירה דרך.
  • מחזור י׳ שלוחת הבנים – 47 בוגרים, צוות הדרכה – שי ראבד, אבי בוסקילה, שומי דרורי ודורית קריימר.              

בנות:

  • מחזור א' שלוחת בנות – 13 בוגרות, צוות הדרכה – אסתר פנחס, צליל דן ושירה דוידוביץ׳.
  • מחזור ב׳ שלוחת בנות – 20 בוגרות, צוות הדרכה כרמל כהן ומיקה שוקל.
  • מחזור ג׳ שלוחת הבנות 22 בוגרות, צוות הדרכה – דניאל בר ועדי כהן.
  • מחזור ד׳ שלוחת הבנות – 12 בוגרות, צוות הדרכה – עומר בבלי ושני שברו.